חוק איסור לשון הרע מנסה לתת מענה לשתי זכויות חוקתיות מתנגשות: חופש הביטוי מחד, והזכות לשם טוב מאידך. 

במסגרת ההגנה על חופש הביטוי קיימים בחוק איסור לשון הרע לא פחות מ 24 סעיפים המהווים הגנות מפני פרסומי דיבה. מקום בו בית המשפט קובע כי אחת ההגנות חלה על הפרסום, הרי שהמפרסם פטור מאחריות נזיקית בגין הפרסום. 

חשוב להבין, כי הגנה שחלה על פרסום דיבה אינה סותרת את העובדה כי מדובר בפרסום של לשון הרע; אלא, שכאמור, המחוקק ראה לנכון לתת הגנה לפרסום זה בשמם של ערכים נוספים ובראשם הערך של חופש הביטוי. 

ההגנות בחוק איסור לשון הרע מתחלקות לשלוש:

1. הגנות הפרסום המותר

2. הגנת אמת בפרסום (הגנת אמת דיברתי)

3. הגנות תום הלב

ננסה בקצרה להרחיב באשר לכל קבוצת הגנות:

1. הגנות הפרסום המותר

הגנות הפרסום המותר הינן קבוצה ההגנות "החזקה" ביותר ולפיה, כל פרסום שההגנה חלה עליו "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי".

זהו מבצר של ממש מפני תביעות לשון הרע ובמילים פשוטות: לא ניתן להגיש תביעת דיבה בנוגע לפרסומים שהגנה זו חלה עליהם אף אם שמו הטוב של אדם נפגע בעטיים. 

מדובר ב 11 הגנות שונות אשר המחוקק הכריע כי בשל שיקולים ציבוריים לא ניתן יהיה לתבוע תביעת דיבה בגינן.

אין זה משנה אם הפרסום הוא אמת או שקר; אם פורסם בזדון או לא – ההגנה פרושה על פני פרסומים אלה באופן גורף ומוחלט. 

כך, למשל, כל פרסום שנעשה במסגרת הליך משפטי, הן על ידי הצדדים והן על ידי עורכי הדין, יהיה חסין מפני תביעות דיבה.

הגנה זו חלה על דברים שנאמרים במהלך הדיון, לפרוטוקול; דברים שנכתבים בכתבי הטענות; דברים שנאמרים בישיבת גישור או אצל בורר; דברים שנכתבים במסגרת מכתב התראה ואפילו, במקרים מסוימים, גם דברים שנאמרים מחוץ לאולם בית המשפט במהלך הפסקה בדיון. 

באותו אופן, גם פרסומים על הליך משפטי יהיו מוגנים באופן מוחלט, אם מדובר בדיווח "נכון והוגן". 

הגנה נוספת מקבוצת הגנות אלה הינה הגנה על פרסומים של עובדי ציבור. לשון החוק מורה כך: "פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור".

מכאן, שאם פקידת סעד כותבת דו"ח במסגרת סכסוך גירושין ומעלה טענות דיבתיות נגד אחד הצדדים, היא תהיה פטורה מאחריות ללשון הרע. 

2. הגנת אמת בפרסום (הגנת אמת דיברתי)

הגנת אמת דיברתי (הגנת אמת הפרסום) היא הגנה שחלה כאשר מתקיימים 2 תנאים: הפרסום אמת ויש בו עניין ציבורי.

רבים טועים לחשוב כי די בכך שהפרסום נכון כדי להיות מוגן מפני תביעת דיבה, ואולם, כאמור, ישנו תנאי נוסף, חשוב לא פחות, והוא העניין הציבורי. 

בקשר לתנאי הראשון, אמת בפרסום, הרי שאין הכרח שתהיה חפיפה מלאה ומדויקת בין הפרסום לבין האמת העובדתית והגנה זו תעמוד גם אם יתברר כי חלק מהפרסום אינו נכון ובלבד שמדובר ב"פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".

בפסק דין שניתן בעניינה של אילנה דיין ותוכנית "עובדה", שם פורסמה כתבה ביקורתית על פעילותו של קצין במהלך פעילות מבצעית ברצועת עזה (סרן ר'), נקבע כי אין די בכך שהפרסום היה נכון לשעתו, כלומר בעת הפרסום, וכדי לזכות בהגנה זו האמת צריכה להיות "אמת לאמיתה" (דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין)

באשר לרכיב השני, עניין ציבורי, נקבע בפסיקת בית המשפט נקבע כי עניין ציבורי הוא עניין שידיעתו ברבים רלוונטית להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת בידיעה לגביו אם לצורך גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו (ע"א 1104/00 אפל נ' חסון).

נציין, כי כאשר חוקק חוק איסור לשון הרע נכתב כי ההגנה תחול כאשר יהיה "עניין לציבור" ואולם נוסח זה שונה מאוחר יותר ל"עניין ציבורי" משום כך ש"עניין לציבור" עשוי לכלול גם נושאים רכילותיים. 

כך למשל, פרסום לפיו פלוני מנהל רומן מחוץ לנישואין עם אלמונית, מהווה פרסום לשון הרע למרות שהפרסום נכון משום שאין כל עניין ציבורי בכך; יחד עם זאת, אם פלוני רץ לכנסת כיו"ר מפלגת "די לבגידות", הרי שיש עניין ציבורי בכך והגנת אמת דיברתי תעמוד למפרסם במסגרת תביעת דיבה. 

3. הגנות תום הלב

הגנות תום הלב הינן קבוצה של 11 הגנות שונות אשר כל אחת מהן מתייחסת לסיטואציה אחרת, כאשר התנאים להתקיימותן כפולה: האחד, אותה סיטואציה מתקיימת והשני, הפרסום נעשה בתום לב. 

באשר לחלק הראשון – הסעיף דן בשורה של מקרים שבהם המחוקק העדיף ברמה ערכית מטרה מסוימת על פני הפגיעה בשם הטוב.

כך, למשל, הבעת דעה על נושא שיש בו עניין ציבורי; הגשת תלונה במשטרה; דברים שנאמרים במהלך ישיבה פומבית (לדוגמא, ישיבת מועצה, דירקטוריון או ועד בנין) אשר יש בה עניין ציבורי; פרסום של עניין שיש למפרסם חובה ציבורית, חוקית או מוסרית לעשות פרסום זה; פרסום שיש למפרסם "עניין אישי כשר" בפרסום. 

באשר לחלק השני, צריך שהפרסום ייעשה ב"תום לב". תום לב הינו מושג משפטי מורכב שעיקרו שהפרסום נעשה באופן מידתי ומאוזן.

כאשר בית המשפט בוחן את התקיימותו של רכיב זה של תום לב הוא יבחן האם המפרסם בדק את העובדות, כיצד הדברים נוסחו, האם המפרסם האמין באמיתות הפרסום וכך הלאה.

חשוב לציין, כי אם הפרסום עונה של 2 פרמטרים אלה, ההגנה תחול גם אם הפרסום אינו נכון. 

לסיכום, ההגנות בחוק איסור לשון הרע יכולות "להציל" מפרסם  מתביעת לשון הרע. ההתאמה של ההגנות לפרסום היא מלאכה משפטית מורכבת ומכאן החשיבות בייעוץ משפטי של  עורך דין הוצאת דיבה  מומחה בתחום. 

 פנו אלינו לייעוץ ראשוני בנושא כתב הגנה בתביעת לשון הרע: 03-5271274