מאת ronen.vered tal
•
5 במרץ 2025
בעידן הדיגיטלי, כשכל אחד מאיתנו הפך למעין "מפרסם" בזכות הרשתות החברתיות והפלטפורמות המקוונות, הסיכון לפרסם לשון הרע גדל משמעותית. מה שנראה כתגובה תמימה, פוסט רגעי או שיתוף של מידע יכול להוביל לתביעה משפטית מורכבת ויקרה. רבים מאיתנו אינם מודעים לגבולות החוקיים של חופש הביטוי ולנקודה שבה ביקורת לגיטימית הופכת ללשון הרע. במאמר זה נסקור את עשר הטעויות הנפוצות ביותר שמובילות לתביעות לשון הרע, ונציע דרכים פרקטיות להימנע מהן, כדי שתוכלו להתבטא בחופשיות אך בגבולות החוק. טעות 1: פרסום האשמות ללא בדיקת עובדות אחת הטעויות הנפוצות והחמורות ביותר היא פרסום האשמות או טענות עובדתיות מבלי לוודא את נכונותן. בעידן של "פייק ניוז" ומידע שזורם במהירות, קל להיסחף ולשתף מידע שגוי או לא מבוסס. במערכת המשפט הישראלית, הגנת אמת הפרסום היא הגנה מרכזית מפני תביעת לשון הרע, אך נטל ההוכחה מוטל על הנתבע. כלומר, אם פרסמתם מידע פוגעני על אדם או ארגון, אתם תצטרכו להוכיח שהמידע אמיתי אם תיתבעו. חשוב להבין שגם אם אתם משוכנעים באמיתות הדברים, בית המשפט ידרוש ראיות קונקרטיות. הימנעות מטעות זו פשוטה יחסית: בדקו היטב את העובדות לפני הפרסום, התייחסו בחשדנות למקורות לא אמינים, ואם יש לכם ספק לגבי המידע – הימנעו מלפרסם אותו או הבהירו שמדובר בדעה או בשמועה שטרם אומתה. כדאי גם לשמור על ראיות התומכות בטענות שאתם מפרסמים, למקרה שתידרשו להוכיח את אמיתותן בעתיד. טעות 2: אי-הבחנה בין עובדה לדעה הדין הישראלי מבחין בין פרסום עובדות לבין הבעת דעה. הבעת דעה, גם אם היא ביקורתית או פוגענית, זוכה להגנה רחבה יותר תחת חופש הביטוי, בעוד שטענות עובדתיות שקריות עלולות להוות לשון הרע. הטעות הנפוצה היא לנסח דעה כאילו הייתה עובדה מוכחת. למשל, יש הבדל משמעותי בין האמירה "לדעתי, השירות בחנות הזו גרוע" (דעה) לבין "בעל החנות מרמה את לקוחותיו" (טענה עובדתית). בתי המשפט בוחנים לא רק את תוכן הפרסום אלא גם את ההקשר והניסוח שלו כדי לקבוע אם מדובר בדעה או בעובדה. כדי להימנע מטעות זו, הקפידו לנסח דעות באופן ברור ככאלה, באמצעות ביטויים כמו "לדעתי", "אני מאמין ש-", או "על פי התרשמותי". זכרו שגם הבעת דעה יכולה להיחשב ללשון הרע אם היא מבוססת על עובדות שקריות או אם היא מנוסחת באופן שמרמז כי היא מבוססת על עובדות שלא הוצגו בפרסום. טעות 3: הסתמכות על "שמעתי מ..." או העברת שמועות רבים מאמינים בטעות שאם הם רק מעבירים מידע ששמעו ממקור אחר, הם מוגנים מפני תביעת לשון הרע. המציאות המשפטית שונה לחלוטין – על פי חוק איסור לשון הרע, גם הפצה של לשון הרע שנוצרה על ידי אחרים מהווה "פרסום" ויכולה להביא לאחריות משפטית. במילים אחרות, גם אם אתם רק משתפים פוסט פוגעני או מעבירים הלאה שמועה שלילית ששמעתם, אתם עלולים להיתבע. הנוהג של הוספת הסתייגויות כמו "כך שמעתי" או "לפי מקורות שונים" אינו מספק הגנה משפטית אמיתית. הדרך הטובה ביותר להימנע מטעות זו היא להיות זהירים מאוד לפני שאתם מפיצים מידע שלילי על אחרים, גם אם הוא הגיע ממקור שנראה אמין. אם אתם חשים צורך לשתף מידע כזה, שקלו לבדוק את אמיתותו באופן עצמאי לפני כן, או לפחות לציין באופן ברור שמדובר בטענה שלא אומתה על ידכם ושאינכם ערבים לנכונותה. זכרו - בעולם הדיגיטלי, שיתוף של תוכן פוגעני עלול להגיע לקהל רחב במהירות ולגרום נזק משמעותי, גם אם לא התכוונתם לכך. טעות 4: התעלמות מההשלכות של פרסום ברשתות החברתיות אחת הטעויות הגדולות ביותר שאנשים עושים היא ההתייחסות לרשתות החברתיות כאל מרחב פרטי או כאל זירה שבה חוקי לשון הרע אינם חלים במלואם. רבים תופסים את הפייסבוק, הטוויטר או האינסטגרם כפלטפורמות לביטוי אישי חופשי, שבהן מותר "לשפוך את הלב" או להביע תסכול ללא מגבלות. אולם, מבחינה משפטית, פרסום ברשתות החברתיות הוא פרסום לכל דבר ועניין, ולעיתים אף בעל השפעה רחבה יותר מפרסום במדיה מסורתית. יתרה מכך, התכונות הייחודיות של הרשתות החברתיות - כמו האפשרות לשיתוף מהיר, תגובות שרשרת וויראליות - עלולות להעצים את הנזק הנגרם מפרסום פוגעני. בתי המשפט בישראל מכירים היטב בחשיבותן של הרשתות החברתיות ככלי תקשורת מרכזי, ומתייחסים בחומרה לפרסומים פוגעניים בפלטפורמות אלה. כדי להימנע מטעות זו, אמצו את "כלל 10 השניות" - לפני שאתם מפרסמים תגובה רגשית או ביקורתית, המתינו 10 שניות, חשבו על ההשלכות האפשריות ושאלו את עצמכם אם הייתם אומרים את אותם דברים בפומבי או בפני קהל גדול. זכרו שגם הגדרות פרטיות אינן מבטיחות שהתוכן לא יגיע לאנשים נוספים באמצעות צילומי מסך או שיתופים. טעות 5: חשיפת מידע אישי או רפואי של אחרים פרסום מידע אישי, רפואי או פיננסי על אדם אחר, גם אם המידע אמיתי, עלול להוות פגיעה בפרטיות ולשון הרע. חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, אוסר על פרסום עניינים הנוגעים לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות מצב בריאותו או התנהגותו ברשות היחיד. טעות נפוצה היא לחשוב שאם המידע אמיתי, מותר לפרסם אותו. רבים חושבים שהגנת אמת הפרסום תעמוד להם במקרה של פרסום מידע אמיתי, ואולם חשוב לדעת כי כדי שלצורך הגנה זו צריכים להתמלא 2 תנאים: שהמידע אמיתי ובנוסף, שיש עניין ציבורי בו. תנאי אחרון זה פעמים רבות לא מתקיים. וכך, גם אם אתם יודעים בוודאות שמישהו מתמודד עם מחלה מסוימת, חווה קשיים כלכליים או עובר גירושין, אין למידע כזה כל עניין ציבורי ופרסומו ללא הסכמה עלול להיות עילה לתביעה. הדבר נכון במיוחד במקרים שבהם הפרסום נעשה בהקשר שלילי או באופן שעלול לפגוע במוניטין של אותו אדם. כדי להימנע מטעות זו, אמצו את העיקרון הפשוט: אל תפרסמו מידע אישי על אחרים ללא הסכמתם המפורשת. גם בהקשר של סכסוכים או מחלוקות, התמקדו בעובדות הרלוונטיות למחלוקת עצמה, ולא בפרטים אישיים שאינם קשורים לעניין. אם אתם חשים צורך לשתף חוויה שלילית עם אדם או ארגון, נסו לעשות זאת מבלי לחשוף פרטים אישיים מזהים או פרטים שאינם רלוונטיים לתלונה עצמה. טעות 6: שימוש בשפה מוגזמת או רטורית מבלי להבין את ההשלכות המשפטיות שימוש בשפה קיצונית, כינויי גנאי או האשמות חמורות במיוחד (כמו "גנב", "נוכל", "פדופיל" וכדומה) מגדיל משמעותית את הסיכון לתביעת לשון הרע. בתי המשפט בישראל מכירים אמנם בכך שבמסגרת ויכוחים סוערים או בהקשרים מסוימים נעשה שימוש בהגזמה רטורית, אך יש גבול ברור לסובלנות זו. רבים טועים לחשוב שהם יכולים "לפרוק את הכעס" ולהשתמש בביטויים קיצוניים כל עוד הם באמת מאמינים שהאדם האחר פעל באופן לא ראוי. אולם, האמונה הסובייקטיבית אינה מספיקה כהגנה – הדבר המכריע הוא אם יש בסיס עובדתי מוצק להאשמות החמורות. אם אתם מאשימים מישהו בהתנהגות פלילית, מושחתת או לא מוסרית באופן קיצוני, עליכם להיות מסוגלים להוכיח זאת. כדי להימנע מטעות זו, התרחקו משימוש בכינויים קיצוניים, גם כשאתם כועסים. במקום לומר "הוא גנב", ניתן להתייחס לעובדות הקונקרטיות: "לא קיבלתי את המוצר ששילמתי עליו למרות פניות חוזרות". בחרו בשפה מאופקת ועובדתית, גם כאשר אתם מותחים ביקורת חריפה. זכרו שניתן להעביר מסר ביקורתי ואפקטיבי גם ללא האשמות קיצוניות או שפה פוגענית, וכך להימנע מהסיכון המשפטי הכרוך בהן. טעות 7: התייחסות לאירועים מהעבר הרחוק כאילו הם מייצגים את ההווה טעות שיכולה להוביל לתביעת לשון הרע היא הצגת מעשים או התנהגויות מהעבר הרחוק של אדם כאילו הם מאפיינים את התנהגותו הנוכחית. למשל, התייחסות לאדם שהורשע בעבירה לפני עשרים שנה כאל "עבריין" בהווה, או הצגת טעות מקצועית שאירעה לפני שנים רבות כאינדיקציה לחוסר מקצועיות בהווה. במערכת המשפט הישראלית, כמו במערכות משפט רבות אחרות, קיימת הכרה בזכותו של אדם "להשתקם" ולפתוח דף חדש, במיוחד אם חלף זמן רב מאז האירועים השליליים ואם האדם שינה את התנהגותו מאז. פרסום המתמקד באירועים ישנים מבלי לציין את הקונטקסט הזמני או את השינויים שחלו מאז, עלול להיחשב כמטעה ופוגעני. כדי להימנע מטעות זו, כאשר אתם מתייחסים לאירועים מהעבר, ציינו במפורש את המסגרת הזמנית ואת העובדה שמדובר באירועים היסטוריים. אם ידוע לכם על שינוי בהתנהגות או על פעולות שיקום שנעשו מאז, הגינות בסיסית מחייבת להזכיר גם אותן. זכרו שבתי המשפט נוטים להתייחס בחומרה לפרסומים שמציגים תמונה חלקית ומטעה על אדם, במיוחד כאשר הדבר נעשה תוך התעלמות מכוונת מהקשר חשוב כמו מימד הזמן. טעות 8: פרסום תמונות וסרטונים של אחרים ללא הסכמה בהקשר פוגעני בעידן הדיגיטלי, שיתוף תמונות וסרטונים הפך לפעולה שגרתית. אולם, פרסום תמונה או סרטון של אדם ללא הסכמתו בהקשר שלילי או פוגעני עלול להוות לשון הרע ופגיעה בפרטיות גם יחד. בתי המשפט בישראל הכירו בכך שתמונה, במיוחד כאשר היא מוצגת בהקשר מסוים או בליווי כיתוב פוגעני, יכולה להיות מסר משמעותי יותר ממילים. טעות נפוצה היא לחשוב שאם התמונה צולמה במקום ציבורי או אם היא אותנטית (לא מזויפת או ערוכה), אין בעיה לפרסם אותה בכל הקשר. אולם, חשוב להבין שגם תמונה אמיתית יכולה להיות מטעה אם היא מוצגת בהקשר שגוי. לדוגמה, תמונה של אדם שנראה שיכור בחתונה שפורסמה בהקשר של דיון על אלכוהוליזם, או תמונה של אדם בים שפורסמה עם רמיזה שהוא נמצא בחופשה כשהיה אמור להיות בעבודה. כדי להימנע מטעות זו, הקפידו לקבל הסכמה לפני פרסום תמונות או סרטונים שבהם מופיעים אנשים אחרים, במיוחד אם הפרסום עלול להציג אותם באור שלילי. היזהרו גם מהצגת תמונות בהקשר שונה מההקשר המקורי שבו הן צולמו, ומהוספת כיתובים שעלולים להיות פוגעניים או מטעים. זכרו שהזכות לפרטיות וכבוד האדם מוגנת בחוק הישראלי, והפרתה עלולה לגרור אחריות משפטית. טעות 9: התעלמות ממכתבי התראה ואי-הסרת פרסומים פוגעניים כאשר אדם מקבל מכתב התראה טרום תביעה בגין לשון הרע, תגובה נפוצה היא להתעלם ממנו או אפילו להגיב בהסלמה נוספת. זוהי טעות חמורה שעלולה להחמיר משמעותית את הסיכון המשפטי והכספי. בתי המשפט בישראל מייחסים חשיבות רבה לאופן שבו הנתבע הגיב לאחר שנודע לו על הפגיעה הנטענת. התעלמות מדרישה להסרת פרסום פוגעני או המשך הפרסום למרות ההתראה עלולים להיתפס כעדות לזדון או לחוסר תום לב, מה שעלול להגדיל את הפיצויים שייפסקו נגדכם במקרה של הפסד בתביעה. לעומת זאת, נכונות להסיר פרסום פוגעני, להתנצל באופן כן או לפרסם הבהרה יכולים במקרים רבים למנוע תביעה משפטית יקרה, או לכל הפחות להפחית את הנזק. כדי להימנע מטעות זו, התייחסו ברצינות למכתבי התראה בענייני לשון הרע. קבלו ייעוץ משפטי מקצועי מוקדם ככל האפשר, ושקלו ברצינות את האפשרות להסיר פרסום בעייתי כצעד ראשון להקטנת הנזק. ההסרה אינה בהכרח הודאה באשמה, ולעיתים קרובות היא הצעד הנבון מבחינה משפטית וכלכלית, גם אם אתם משוכנעים בצדקתכם. חשוב לזכור שבמערכת המשפט הישראלית, במקרים רבים מושם דגש על פתרון סכסוכים בדרכי שלום, והנכונות לנקוט צעדים מתקנים נתפסת באור חיובי. טעות 10: התעלמות מההבדלים בין ביקורת לגיטימית לבין לשון הרע חופש הביטוי הוא ערך יסוד בחברה הדמוקרטית, וביקורת לגיטימית על עסקים, נותני שירותים, נבחרי ציבור ואנשי ציבור היא זכות בסיסית. עם זאת, קיים גבול עדין בין ביקורת מותרת לבין לשון הרע. טעות נפוצה היא לחשוב שכל ביקורת, ללא קשר לאופן שבו היא מנוסחת או לבסיס העובדתי שלה, מוגנת תחת חופש הביטוי. חוק איסור לשון הרע הישראלי מאזן בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, ומספק הגנות לביקורת לגיטימית, אך לא לכל ביטוי פוגעני. הגנת "הבעת דעה בתום לב" חלה על ביקורת כנה המבוססת על עובדות אמיתיות ומוצגת באופן הוגן. לעומת זאת, ביקורת המבוססת על עובדות שקריות, המכילה האשמות אישיות שאינן קשורות לנושא הביקורת, או המנוסחת באופן מכוון לפגוע במוניטין ולא לשפר את השירות, עלולה לחצות את הגבול ללשון הרע. כדי להימנע מטעות זו, כאשר אתם מותחים ביקורת, התמקדו בחוויה האישית שלכם ובעובדות הקונקרטיות. במקום לומר "המסעדה הגרועה ביותר בעיר, הבעלים רמאי", נסחו את הביקורת באופן ענייני: "התאכזבתי מהשירות שקיבלתי, המנה הגיעה קרה אחרי המתנה של 45 דקות". זכרו שחופש הביטוי אינו מגן על האשמות שקריות או על ניסוח זדוני שמטרתו לפגוע, ולא על "שיימינג" אישי במקום ביקורת עניינית. לסיכום, נושא לשון הרע הוא מורכב והטעויות שסקרנו במאמר זה ממחישות את הסיכונים המשפטיים הכרוכים בהתבטאות לא זהירה. הגבול בין ביטוי חופשי ולגיטימי לבין פגיעה אסורה בשמו הטוב של אדם עשוי להיות עדין, והטעויות קלות לביצוע - במיוחד בעידן הדיגיטלי שבו הפרסום מהיר, נגיש וקשה לשליטה. ההשלכות של תביעת לשון הרע עלולות להיות משמעותיות, כולל פיצויים כספיים גבוהים, הוצאות משפטיות ופגיעה במוניטין האישי. במקרה של סכסוך בנושא לשון הרע, או אם אתם חוששים שפרסום מסוים עלול להיחשב לפוגעני, הייעוץ המשפטי המקצועי הוא קריטי. משרד עורכי דין אברהם-טל מתמחה בתחום דיני לשון הרע ומציע ייעוץ משפטי מקיף הן לתובעים שנפגעו מלשון הרע והן לנתבעים המתמודדים עם תביעה. המשרד מביא ניסיון עשיר וידע מעמיק בפסיקה העדכנית בתחום, ומסייע ללקוחותיו לנווט במורכבות החוקית של סכסוכי לשון הרע, ואף מחויב למצוא את הפתרון המשפטי המיטבי עבורכם. זכרו - מודעות לטעויות הנפוצות בתחום לשון הרע והימנעות מהן היא צעד חשוב בהגנה על זכויותיכם, אך במקרה של ספק או סכסוך, אין תחליף לייעוץ משפטי מקצועי ומנוסה.