חדירה לפרטיות – תנאים לתביעה

חדירה לפרטיות - תנאים לתביעה

הזכות לפרטיות היא זכות יסוד חוקתית המוגנת בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. פגיעה בפרטיות עלולה להתרחש במגוון דרכים, החל מחדירה פיזית למרחב הפרטי של אדם ועד לפרסום מידע אישי ללא הסכמתו. במקרים אלו, עומדת לנפגע האפשרות להגיש תביעה כנגד הפוגע.

פגיעה בפרטיות לפי החוק הישראלי היא חדירה לפרטיותו של אדם בניגוד להסכמתו. 

החוק הישראלי מונה שורה של מקרים שייחשבו כפגיעה בפרטיות, ובהתקיימותם ניתן להגיש תביעה על הפרתם. 




מקרים של חדירה לפרטיות על פי החוק -

מקרה של בילוש - או התחקות באופן מטריד ייחשבו פגיעה בפרטיות.


האזנת סתר - נחשבת פגיעה בפרטיות ומהווה עילת תביעה. צילום אדם ברשות היחיד, להבדיל מרשות הרבים, ייחשב פגיעה בפרטיות.


צילום אדם ברשות היחיד - להבדיל מרשות הרבים, ייחשב פגיעה בפרטיות. בשאלה מה ייחשב רשות היחיד ומה רשות הרבים התשובה אינה חד משמעית וייתכנו מקרים שונים ומגוונים, אך כלל האצבע הוא כי רשות היחיד הוא מקום בו אדם סביר סבור כי יוכל להתנהג כמי שאיש אינו רואה אותו או שומע אותו. 


פרסום תצלום - שעשוי להשפיל אדם, ייחשב כפגיעה בפרטיות. 

החוק מגן על פרטיותו של אדם גם בהיבטים חומריים. כך, החוק קובע כי שימוש בשמו של אדם או בתמונתו או בקולו לשם רווח, ייחשב פגיעה בפרטיות. מכאן, שחברה מסחרית אינה יכולה לפרסם תמונתו של אדם כדי לקדם את מוצריה מבלי הסכמתו, ופעולה כזו תהווה פגיעה בפרטיות ועילה לתביעה. 


הפרת חובת סודיות - לגבי עניינים פרטיים, בין אם היא בחוזה מפורש או משתמע. 

חוק הגנת הפרטיות מגן על ענייניו הפרטיים של אדם לא רק בהיבט של הפרת חובת סודיות אלא על כל פרסום הפוגע בפרטיות כאשר מדובר בעניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו או להתנהגותו ברשות היחיד. סעיף זה, שנעשה בו שימוש רב בתביעות בשל פגיעה בפרטיות, מתייחס לשלל מצבים שבהם מתפרסם מידע אישי ויכול להשתרע על כל פרט המהווה מידע שאדם סביר לא היה רוצה לחלוק עם אחרים. 


לצד הזכות לתבוע במקרים של הפרת הפרטיות, חוק הגנת הפרטיות קובע גם שורה של הגנות, בדומה לחוק איסור לשון הרע, אשר בהתקיימותן, הפוגע יזכה להגנת החוק והתביעה נגדו תידחה. 



בדומה לחוק איסור לשון הרע, בחוק הגנת הפרטיות קבוע מנגנון פיצוי ללא הוכחת נזק בסכומים של 50,000 ₪, במקרה של פגיעה "רגילה" בפרטיות ועד 100,000 ₪, במקרים של הפרת פרטיות שנעשתה במזיד ומתוך כוונה לפגוע. 


לסיכום -

יש לבצע התייעצות עם משרד עורכי דין מומחים בתחום.

ישנה אפשרות להסדר מותנה פלילי או עיכוב הליכים פליליים. במקרים חריגים - פנייה לבית משפט קהילתי או בקשת חנינה.


מאת ronen.vered tal 4 במאי 2025
This is a subtitle for your new post
מאת ronen.vered tal 4 במאי 2025
This is a subtitle for your new post
מאת ronen.vered tal 4 במאי 2025
This is a subtitle for your new post
מאת ronen.vered tal 4 במאי 2025
השוואה בין תביעות דיבה בישראל לעומת מדינות אחרות: חקיקה ופסיקה דיני הדיבה בישראל מעוגנים בעיקר בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, המהווה את המסגרת המשפטית המרכזית להתמודדות עם פרסומים פוגעניים העלולים לפגוע בשמו הטוב של אדם. המחוקק הישראלי ביקש ליצור איזון בין חופש הביטוי, שהוכר כזכות יסוד בפסיקה עוד טרם חקיקת חוקי היסוד, לבין הזכות לשם טוב, שהוכרה לימים במסגרת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. בפסיקה הישראלית, בית המשפט העליון, בשורה ארוכה של פסקי דין, ביקש להתוות את האיזון הראוי בין שתי זכויות יסוד אלו, בדגש על חשיבותן בחברה דמוקרטית. הדין הישראלי מכיר במספר הגנות לנתבע בתביעת דיבה, ביניהן הגנת אמת דיברתי, תום לב, והגנות חסינות שונות המאפשרות שיח ציבורי פתוח, בייחוד בעניינים בעלי אופי ציבורי. המאמר יבחן את ההבדלים המשמעותיים בין התפיסה המשפטית הישראלית בתחום דיני הדיבה לבין תפיסות משפטיות במדינות מערביות אחרות. כיצד מדינות שונות מתייחסות ללשון הרע גישות שונות ללשון הרע משקפות תפיסות תרבותיות ומשפטיות מגוונות ביחס לאיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. בארצות הברית, הגישה המשפטית מעניקה משקל רב לחופש הביטוי, המעוגן בתיקון הראשון לחוקה. פסק הדין המכונן בעניין הוא ניו יורק טיימס נגד סאליבן משנת 1964, שקבע את דוקטרינת "זדון ממשי" (Actual Malice), לפיה נדרש מדמויות ציבוריות להוכיח כי הפרסום הפוגעני נעשה ביודעין שהוא שקרי או בחוסר אכפתיות חמור לאמיתותו או שקריותו. דוקטרינה זו הקשתה משמעותית על אישי ציבור לזכות בתביעות דיבה, ובכך העניקה הגנה משמעותית לתקשורת ולביקורת ציבורית. ההגנה הרחבה על חופש הביטוי בארצות הברית באה לידי ביטוי גם בכך שתביעות דיבה נחשבות במקרים רבים כמוצא אחרון בשל העלויות הגבוהות והקושי להוכיח את יסודות העוולה. לעומת זאת, בבריטניה, שיטת המשפט המסורתית החמירה יותר עם פרסומים פוגעניים, והטילה נטל הוכחה כבד על הנתבע להראות כי הפרסום אמת. אולם, בשנת 2013 נכנס לתוקף ה-Defamation Act שהציג רפורמה משמעותית בדיני הדיבה הבריטיים, וצמצם את האפשרות להגיש תביעות דיבה על ידי דרישה להוכחת "נזק משמעותי" והרחבת ההגנות העומדות לנתבעים. בצרפת, דיני הדיבה מעוגנים בחוק חופש העיתונות משנת 1881, אשר יוצר מערכת מורכבת של כללים המאזנים בין הגנה על הפרט לבין חופש העיתונות. המשפט הצרפתי מבחין בין השמצה לבין עלבון, ומטיל במקרים מסוימים אחריות פלילית על פגיעה בשם הטוב. מערכת המשפט הצרפתית מכירה בהגנת אמת דיברתי, ובדומה לדין בישראל, הפרסום חייב לא רק להיות אמיתי אלא גם לשרת אינטרס ציבורי לגיטימי. גרמניה, מצדה, מעגנת את ההגנה על כבוד האדם כערך חוקתי עליון, והחוק הגרמני מציב מגבלות משמעותיות על ביטויים הפוגעים בכבוד האדם. מערכת המשפט הגרמנית מבחינה בין ביקורת לגיטימית לבין השמצה, ומעניקה לבתי המשפט סמכות רחבה לקבוע פיצויים ולהורות על פרסום התנצלויות. בגרמניה, ניתן לתבוע תביעת דיבה גם אם הפרסום פורסם רק בפני הנפגע, בשונה מהמשפט הישראלי והמשפט המקובל, הדורש כי הפרסום יהיה בפני צד ג'. חופש הביטוי מול הזכות לשם טוב – ההבדלים המשפטיים ההבדלים המשפטיים בין מדינות ביחס לאיזון בין חופש הביטוי והזכות לשם טוב משקפים תפיסות ערכיות שונות ביחס למעמדן של זכויות אלו. בישראל, בית המשפט העליון פיתח לאורך השנים אסכולה משפטית ייחודית המנסה לאזן בין הערכים המתנגשים באמצעות דוקטרינת "איזון אנכי" במסגרתה נבחנת עוצמת הפגיעה בזכויות המתנגשות. בפסקי דין מכוננים למיניהם, הדגיש בית המשפט העליון את הצורך בבחינה קונקרטית של נסיבות כל מקרה, תוך התחשבות בזהות הנפגע, מעמדו הציבורי, אופי הפרסום, והקשרו החברתי. גישה זו שונה מהגישה האמריקאית, המעניקה עדיפות כמעט מוחלטת לחופש הביטוי בהקשרים של דיון ציבורי, ואף מהגישה הבריטית המסורתית שנטתה להעדיף את ההגנה על השם הטוב. ההבדלים המשפטיים באים לידי ביטוי גם בסוגיית הפיצויים. בעוד שבארצות הברית קיימת אפשרות לפסיקת פיצויים עונשיים בסכומים גבוהים במקרים של זדון, בישראל פסיקת בתי המשפט נוטה להיות מתונה יותר, ומוגבלת בתקרת פיצוי ללא הוכחת נזק הקבועה בחוק. בנוסף, סעדי מניעה בישראל מוענקים בזהירות רבה, בעיקר במקרים בהם הפגיעה הצפויה בשם הטוב חמורה ובלתי הפיכה. בניגוד לכך, במדינות אירופה כמו צרפת וגרמניה, צווי מניעה נפוצים יותר, ומשקפים את הנכונות להגביל ביטויים פוגעניים עוד בטרם פרסומם. לצד זאת, מדינות אירופה מכירות ב"זכות להישכח" (right to be forgotten), המאפשרת לאנשים פרטיים לדרוש הסרת מידע מתוצאות החיפוש במנועי חיפוש, זכות שטרם זכתה להכרה משמעותית בישראל או בארצות הברית. דוגמאות להבדלים בפסיקה ההבדלים התיאורטיים בין מדינות באים לידי ביטוי בפסיקה המעשית. בישראל, פסק הדין בעניין בן גביר נ' דנקנר משנת 2006 הרחיב את ההגנה על פרסומים בעלי אופי ציבורי ופוליטי, בקבעו כי תיוגו של פעיל פוליטי קיצוני כ"נאצי" עשוי להיות מוגן במסגרת הגנת תום הלב, בנסיבות מסוימות. לעומת זאת, בארצות הברית, פסק הדין בעניין Gertz v. Robert Welch, Inc. קבע כי אנשים פרטיים המעורבים בעניינים בעלי עניין ציבורי אינם נדרשים להוכיח "זדון ממשי", אלא רק רשלנות מצד המפרסם, מה שמעניק להם הגנה משפטית רחבה יותר מזו הניתנת לדמויות ציבוריות. בבריטניה, פסק הדין בעניין Jameel v. Wall Street Journal Europe משנת 2006 הרחיב את הגנת האחריות העיתונאית, וקבע כי פרסומים בעלי חשיבות ציבורית עשויים להיות מוגנים גם אם לא ניתן להוכיח את אמיתותם במלואם, כל עוד הם תוצר של עבודה עיתונאית אחראית. בצרפת, לעומת זאת, נקבע בפסק הדין בעניין Fressoz and Roire v. France כי פרסום מסמכים פנימיים עשוי להיות מוגן במסגרת חופש העיתונות, אך רק כאשר העניין הציבורי בפרסום גובר על האינטרס הפרטי בסודיות. מקרה מעניין המדגים את ההבדלים בפסיקה הוא סוגיית "תיירות הדיבה", תופעה שבה תובעים בוחרים להגיש תביעות דיבה במדינות בעלות דיני דיבה מחמירים, גם כאשר הזיקה למדינה חלשה. בריטניה נחשבה בעבר ליעד מועדף לתיירות דיבה בשל נטייתה להחמיר עם נתבעים, אך רפורמת ה-Defamation Act בשנת 2013 צמצמה תופעה זו באמצעות דרישה שבריטניה תהיה "הפורום המתאים ביותר" לדיון בתביעה. בישראל, לעומת זאת, החוק מאפשר תביעה על פרסום לשון הרע בחו"ל כלפי תושב ישראל, ובלבד שהפרסום הגיע לישראל ופגע בשמו הטוב של התובע בקרב הציבור הישראלי. לסיכום, ההשוואה בין דיני הדיבה בישראל לבין מדינות אחרות מלמדת כי ישראל מנסה למצוא דרך ביניים בין הגישה האמריקאית המקדשת את חופש הביטוי לבין הגישה האירופאית המעניקה משקל רב יותר להגנה על כבוד האדם ושמו הטוב. המערכת המשפטית הישראלית, באמצעות פסיקתו של בית המשפט העליון, פיתחה מודל משפטי ייחודי המשקף את המורכבות התרבותית והחברתית של החברה הישראלית ואת הצורך בהגנה על שיח ציבורי פתוח וביקורתי לצד שמירה על כבודו של הפרט. כל מי שעומד בפני אפשרות להיפגע מפרסום מכפיש או מתכנן פרסום שעלול להיחשב כלשון הרע, מוזמן לפנות למשרד עורכי הדין אברהם-טל המתמחה בתחום לשון הרע, אשר ילווה אתכם בכל שלבי ההליך, החל מניתוח משפטי מעמיק של המקרה, דרך ניסוח מכתבי התראה אפקטיביים, ועד לייצוג מקצועי בבית המשפט. פנו אלינו עוד היום ותיהנו מהגנה משפטית מקיפה ומייעוץ מקצועי המותאם לנסיבות המקרה שלכם.
התנצלות פומבית הפחתת פיצוי בתביעות לשון הרע
20 באפריל 2025
התנצלות פומבית הפחתת פיצוי בתביעות לשון הרע
כל מה שצריך לדעת על הגנות בתביעות דיבה
מאת ronen.vered tal 2 באפריל 2025
כל מה שצריך לדעת על הגנות בתביעות דיבה
המדריך השלם להגשת תביעת דיבה
מאת ronen.vered tal 2 באפריל 2025
המדריך השלם להגשת תביעת דיבה
קיבלת תביעת לשון הרע? כך תוכל להגן על עצמך!
מאת ronen.vered tal 2 באפריל 2025
קיבלת תביעת לשון הרע? כך תוכל להגן על עצמך!
מה נחשב ללשון הרע וכיצד ניתן להגן על שמכם?
מאת ronen.vered tal 5 במרץ 2025
מה נחשב ללשון הרע וכיצד ניתן להגן על שמכם?
איך מזהים לשון הרע ברשתות החברתיות
מאת ronen.vered tal 5 במרץ 2025
איך מזהים לשון הרע ברשתות החברתיות
Show More