תביעת דיבה – מתי ניתן לתבוע?
תביעת דיבה – מתי ניתן לתבוע?
הקדמה - הזכות לשם טוב היא זכות יסוד חוקתית המוגנת בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. כאשר אדם מפרסם הצהרות שקריות או פוגעניות על אדם אחר, עלולה להיגרם פגיעה משמעותית לשמו הטוב של הנפגע. במקרים אלו, עומדת לנפגע האפשרות להגיש תביעת דיבה כנגד המפרסם.
1. היה פרסום -
הגדרה: פרסום הוא כל התבטאות, בעל פה או בכתב, שהגיעה לאדם נוסף מלבד הנפגע.
חשיבות: לא ניתן להגיש תביעת לשון הרע אם ההתבטאות לא פורסמה כלל. גם פרסום סמוי, כמו רמיזות או ציורים, יכול להיחשב כפרסום לצורך הגשת תביעה.
פרסום בדיני לשון הרע נחשב לכזה שהגיע לאדם חוץ מהתובע. כלומר, אם אדם מפרסם לשון הרע בפני אדם אחר, אותו אחר לא יוכל לתבוע. צריך שלשון הרע תגיע לאדם חוץ ממנו.
ייתכנו מקרים בהם אדם פונה לאדם אחר ואומר דברי לשון הרע, אך ישנם אנשים בקרבתם ששומעים את הדברים, במקרה כזה, מתמלא התנאי של פרסום.
פרסום יכול להיות בעל פה או בכתב. במקרה שהפרסום בכתב, צריך שהוא יהיה בידינו כדי להוכיח אותו. כך, למשל, במקרה של פרסום פוסט נצטרך לצלם מסך ולהגיש את הפוסט יחד עם התביעה. ייתכן גם להוכיח את הפרסום על-ידי אנשים שקראו אותו, אך אין ספק שדרך המלך היא הצגת הפרסום בכתב עצמו. באופן דומה, גם פרסום במכתב, בדוא"ל, בווטסאפ, וכך הלאה – יש לצרפו לתביעה.
במקרה שהפרסום בעל פה, צריך שיהיו לנו עדים לפרסום, ששמעו את המפרסם אומר את הדברים ושיהיו מוכנים להעיד על כך בבית משפט. כמובן שאם הפרסום בעל פה מתועד בכל דרך, הרי שהתיעוד מהווה ראיה לפרסום ויש לצרף אותו לכתב התביעה.
2. הפרסום היה של לשון הרע -
הגדרה: לשון הרע היא כל התבטאות שעלולה לפגוע בשמו הטוב של אדם בעיני הבריות.
חשיבות: לא כל התבטאות פוגענית מהווה לשון הרע. בית המשפט יבחן את כל נסיבות המקרה, כולל כוונת המפרסם, משמעות הדברים בעיני האדם הסביר והפגיעה שנגרמה לנפגע.
לשון הרע הוא אמירה אשר עלולה לגרום לפגיעה בהערכה לה זוכה אדם בעיני הבריות. הדיבה צריכה להיות כזו שמי שנחשף לה, עשוי להעריך פחות את האדם נשוא הפרסום.
לא כל אמירה מעליבה מהווה לשון הרע ועלבון אינו נחשב ללשון הרע. מכאן, שלעתים מקרים בהם לשון הרע היא בדרך של קללות סרות טעם בעת עימות קולני, עשויות שלא להיחשב לשון הרע.
לשון הרע נבחנת לא רק על המילה שנאמרה או המשפט שנכתב אלא בוחנת את הפרסום בכללותו.
ההגדרה של לשון הרע בחוק איסור לשון הרע רחבה מאוד, וכוללת גם פגיעה במשלח ידו של הנפגע, ומתייחסת הן לאדם והן לתאגיד כנפגעים שיכולים לתבוע פיצויים על פרסום של לשון הרע.
3. אין לפרסום הגנות -
הגדרות: חוק איסור לשון הרע קובע מספר הגנות שעשויות להגן על המפרסם מפני תביעה, גם אם פורסמה לשון הרע.
חשיבות: הוכחת קיומה של הגנה עשויה להביא לדחיית התביעה, גם אם התקיימו התנאים האחרים. חשוב לציין שקיימות הגבלות וסייגים לכל אחת מההגנות, ובית המשפט יבחן בקפידה כל מקרה לגופו.
בחוק איסור לשון הרע, לצד הזכות לשם טוב, שבאה לידי ביטוי בשני הרכיבים שנדונו לעיל, יש גם מקום ומשקל לחופש הביטוי, שהיא הזכות הנוגדת. בחוק מופיעים עשרות סעיפים המתייחסים לשלל מצבים שבהם פרסום, לאחר שבית המשפט קבע כי הוא לשון הרע, יזכה להגנת החוק והתביעה נגדו תידחה.
שלושת סוגי הגנות:
הגנות מוחלטות – שורת מקרים בהם כלל לאל ניתן להגיש תביעת לשון הרע. בין המקרים: פרסום במהלך הליך שיפוטי, פרסומים של חברי ממשלה, שופטים, ועדות חקירה ועוד.
הגנת אמת דיברתי – פרסום שהוא אמת ואשר יש בו עניין ציבורי יזכה להגנת החוק.
הגנות תום הלב
– שורת מקרים, בהם פרסום שנעשה בתום לב יזכה להגנת החוק. בין המקרים, הגשת תלונה במשטרה, הבעת דעה, פרסום על עניין אישי לגיטימי ועוד.
לסיכום -
חשוב לציין שתביעת דיבה היא הליך משפטי מורכב, ומומלץ להתייעץ עם משרד עורכי דין מומחים בתחום לפני נקיטת צעדים.
במקרים מסוימים, ניתן להגיע להסדר מותנה פלילי או לבקש עיכוב הליכים פליליים, תוך הימנעות מהרשעה פלילית.
במקרים חריגים בהם לא ניתן למצות את הדין בדרך משפטית רגילה, ניתן לפנות לבית משפט קהילתי, העשוי לסייע בפתרון הסכסוך בהסכמה.
במקרים קיצוניים בהם לא ניתן למצות את הדין בדרך משפטית רגילה, ניתן לפנות לנשיא המדינה בבקשת חנינה.