מתי הוצאת דיבה נחשבת לעבירה פלילית
הוצאת דיבה היא גם עוולה אזרחית וגם עבירה פלילית.
חוק איסור לשון הרע מתייחס לשתי האפשרויות, כאשר בהליך אזרחי מי שמפרסם לשון הרע הוא "נתבע" ובהליך פלילי הוא "נאשם".
האחד נוגע למספר האנשים שנחשפו לפרסום והשני נוגע ליסוד הנפשי של המפרסם, ונסביר:
תביעה אזרחית: כדי שתהיה עילת תביעה אזרחית נגד מי שפרסם לשון הרע, החוק דורש כי לפחות אדם אחד למעט הנפגע ייחשף לפרסום.
תביעה פלילית: כדי שתהיה עילת תביעה פלילית נגד מי שפרסם לשון הרע, החוק דורש כי לפחות שני בני אדם ייחשפו לפרסום.
כלומר, כדי להגיש כתב אישום נגד מפרסם של לשון הרע צריך להוכיח כי לכל הפחות שני בני אדם נחשפו לפרסום, בעוד שכדי להגיש נגד המפרסם תביעה אזרחית, די לתובע להוכיח כי הפרסום הגיע לאדם אחד מלבדו.
ההבדל השני נוגע, כאמור, ליסוד הנפשי:
בתביעה אזרחית: אין משמעות ליסוד הנפשי של המפרסם והאחריות היא מסוג של "אחריות מוחלטת".
בתביעה פלילית: לעומת זאת, צריך להוכיח כי המפרסם פירסם את לשון הרע בכוונה לפגוע בנשוא הפרסום.
כוונה לפגוע הוגדרה בפסיקה כך: "יש לפרש את הביטוי "בכוונה לפגוע" כמשתרע על הרצון או על המטרה או על המניע לפגוע באחר, תוך שלילת פגיעה שאינה רצונית אך המסתברת במידת ודאות רבה" (ע"פ 677/83 שמואל בורוכוב נ' זאב יפת, לט(3) 205, 220 (1985)).
במקום אחר נקבע, כי "פרסום "בכוונה לפגוע" דורש הוכחת "קיומו של יסוד נוסף, של התנהגות זדונית, של כוונה 'של ממש' לפגוע" (רע"א 5022/13 יצחק נ' דנון תקשורת בע"מ, פסקה 8 (8.9.2013)).
כלומר, הכוונה לפגוע נלמדת מחומרת הפרסום, מנסיבות המעידות על הכוונה העומדת מאחורי הפרסום ומהתנהגות המפרסם.
ברגיל, המדינה היא שמגישה כתבי אישום נגד נאשמים. ואולם חוק איסור לשון הרע, כמו חוקים נוספים, מאפשר למי שנפגע מלשון הרע להגיש בעצמו כתב אישום, וזאת בדרך של הגשת קובלנה פלילית.
המשמעות היא כי התובע הוא "מאשים" (קובל) וצריך לנהל הליך פלילי, על פי חוק סדר הדין הפלילי, על כל דקויותיו ומשמעויותיו.
העונש הקבוע בחוק על פרסום של לשון הרע הוא עד שנת מאסר. יחד עם עונש המאסר, ניתן להטיל על מי שהורשע בעבירה גם עונשי מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.
לאחר הגשת הקובלנה, בית המשפט מעביר את כתב האישום (כתב הקובלנה) לבחינת הפרקליטות, שזכאית להודיע כי היא מעוניינת לנהל את ההליך במקום הקובל. אם הפרקליטות מודיעה כי אינה מעוניינת לנהל את ההליך, הקובל ממשיך לנהל אותו.
ההליך הפלילי כולל דיון ראשון הקרוי "הקראה" ובהמשך "מענה לכתב האישום", וככול שהנקבל (הנאשם) אינו מודה, בית המשפט קובע את התיק להוכחות, שלאחריו הכרעת דין, וככל שהנקבל מורשע, מתקיים דיון בשאלת גזר הדין.
הרשעת המפרסם צריכה להיות "מעבר לכל ספק סביר" כי הנאשם פרסם את הפרסום "בכוונה לפגוע" וכי הפרסום הגיע לשני אנשים לפחות חוץ מהנפגע.
יש לציין, כי מיעוטם של ההליכים לפי חוק איסור לשון הרע מתקיימים כקובלנה ורובם המוחלט הוא בהליך אזרחי. זאת משום הקושי הלא מבוטל להוכיח את יסודות העבירה וגם משום הקושי בהעמדתו של תובע כמאשים, על כל המשתמע מכך.
